2.  אין לאפשר יצוא של גז עכשיו ולקבוע שאפשר להסתמך על יבוא של גז (נוזלי) בעתיד. יבוא הגז הנוזלי בעתיד יעלה פי 3 ממחיר הגז המקומי שמוזרם בצינור.

 3.  מחקר בנושא האנרגיה נמצא בידי הממשלה וחברות הגז, אין מחקר עצמאי ואמין, כל המספרים מוצאם או מהממשלה או מחברות ההפקה, לכן צריך מכון מחקר עצמאי ואמין שיכול לספק תשובות אוביקטיביות

 4.  כמות החשמל שצריכה להיות מופקת מגז ומדלקים אחרים לא נקבעה (ולכן גם קשה להעריך את צרכי המדינה לגז)

 5 . הכסף ממיסוי הגז לא ישנה את חיינו. כשלממשלה של מדינה מפותחת אין סדר עדיפויות נכון, תוספת כספים רק עתיד להיות מופנה למטרות לא נכונות. כשאתה זורק יותר כסף למקום שיש בו משילות גרועה, יביא למשילות עוד יותר גרועה

 6.  סכומי הכסף הפנויים להשקעות הם מוגבלים. כסף שמושקע בגז לא יושקע בענפים אחרים. לכן אם יותר כסף יושקע בתעשית הגז שאינה עתירת תעסוקה, זה יגרע מהשקעות בענפים כמו היי-טק שהם יוצרים מקומות עבודה וערך מוסף גדול. ההשקעות בחברות הגז גורע מהשקעות בדברים אחרים (כגון היי-טק) ותעשיית הגז לא מייצרת מקומות עבודה או מינוף

 7.  השפעת הגז לא נותנת ביטחון מדיני. ישראל תמשיך להיות פגיעה ובארות הגז לא יהיו חסינות. אין הגז יכול לספק פתרונות מדיניים. 

 8.  לא ניתן לבנות תחרות בשוק הגז בכל מקום. בתחום הגז הטבעי יש רק 3 שווקים תחרותיים, ארה”ב, בריטניה, גבול צרפת-גרמניה, אין סיכוי שבמדינה קטנה מבודדת נגיע להקים שוק תחרותי. אני לא מסכים עם קביעתה של דר’ שפר. שלושת השווקים הנ”ל גדולים, לכן ריבוי המפיקים מאפשר תחרות. מכיוון שישראל הינה שוק קטן ומבודד יחסית, חלוקת המאגרים בין 8 מפיקים תוכל להביא לתחרות, או לפחות לאיזון מחירים ברף נמוך בהרבה מזה הקיים. כל אחד מהמפיקים יתחרה באחרים על כמויות הגז שיזרים לחוף, דבר שיוריד את מחירי הגז. 

 9.  הצרכים של מדינת ישראל ומדיניות משק האנרגיה לא מוגדרים וקשורים האחד בשני, וזו שאלה פוליטית שלא הוכרעה. אין לנו הכרעה לגבי מהם הצרכים של ישראל ולכן לא ניתן לקבוע מדיניות רציונלית.