הסכנה לעצמאות ולבטחון האנרגטי:

המתווה מבטל החלטת ממשלה קודמת ומעודד יצוא מיידי מתמר (המאגר הזמין היחיד של ישראל), ללא אבטחת פיתוח של לוויתן, ובכך משאיר אותנו ללא רזרבות גז בשנים הקרובות

 מה זה לעזאזל בטחון אנרגטי? 

בטחון אנרגטי הוא מושג מבלבל. אנו רגילים שבכל רגע שבו נרים את המתג ידלק האור, נלחץ על השלט והטלויזיה תזמר או שתמיד יהיה לנו דלק לנסיעה ברכב. רגעים ספורים של הפסקת חשמל משביתים לגמרי את שגרת יומנו המקושרת נון-סטופ. 

 

 איך כל זה קשור לגז טבעי? 

האם מדינה שבה ראש ממשלה מדבר נון-סטופ על בטחון ועל פצצה איראנית בעוד 15 שנה צריכה לחשוש גם מאבדן הבטחון האנרגטי? מעטים מביננו זוכרים את חרם הנפט של שנות ה-70 אבל זו תופעה שיכולה לחזור. "ישראל חייבת לשמור את הגז שהיא מצאה. יש לה הרבה אויבים" אומר לגלובס ג'ון הופמייסטר, לשעבר נשיא ענקית האנרגיה של: "למען ביטחונה של ישראל, עליה לשמור את הגז הטבעי שהיא מצאה במדינה ולהסב כל מה שהיא יכולה להפעלה בגז", הוא מוסיף "לישראל יש הרבה אויבים, ואין לה נפט. מה יקרה אם יעשו עליה חרם? אם את חושבת שמישהו ייחלץ לטובתה, תחשבי שוב".


 

 

"

 

 בטחון אנרגיה, כמו כל דבר בצה"ל מתייחס לשלושה אספקטים:

 

  • הבטחת מקורות האנרגיה ההכרחים למדינה, בכל מצב ולאורך זמן רב ככל האפשר

  •  

  • הבטחת זרם האנרגיה למשק בצורה שתהיה ככל האפשר חסינה לתקלות בכל זמן

  •  

  • הבטחת האספקה במחיר סביר, ללא שנצטרך לשלם סכומים מוגזמים עבור הגעת האנרגיה לחוף

 

במשך כל תולדותיה יבאה ישראל אנרגיה, יש אמנם מעט אנרגיה סולרית או ממקורות מתחדשים – אך הכלכלה הישראלית תלויה הייתה לחלוטין בכך שיסכימו למכור לנו נפט ופחם שנצליח להביאם ארצה בכל מצב. עד שנמצא הגז ואז השתנה הכל. 

 

 האם באמת השתנה, ואיפה הסכנות? 

 

שלושה תנאים מסכנים את הבטחון האנרגטי של ישראל

 

 תקלה באספקת הגז 

היום, כל משק האנרגיה של ישראל מסתמך על מאגר גז אחד (תמר) ועל צינור אחד שמוביל את הגז. בכל מקום מהפקתו ועד להגיעו לחוף, אנו תלוים לחלוטין בשרשרת אספקה שבירה שכל תקלה בה, בין אם מחבלה ובין אם מארוע גאולוגי או תקלה טכנית עלול לעצור את כל אספקת הארגיה למדינה. כך שזהו הדבר הראשון שהמדינה זקוקה לו: יתירות – מילה שכוונתה לחיבור עוד צינור אספקה למשק, ועם הזמן עוד שדות גז.

 

 

 אזילת הגז 

כן. הגז הוא משאב טבע מכלה.  מה שיש זה רק מה שמצאמו ופיתחנו. כל מה שלא נמצא ("נשאר בים") אינו מועיל – אבל כך גם מה שמיוצא. כל גז שמיוצא הוא גז שנצטרך בעתיד ליבא. גז מיובא- יקר פי כמה ממחיר הפקת הגז המקומי (עלות הפקה כ $0.50-$1.30 ) לחילופין במקום הגז המיוצא נאלץ ליבא פחם מלוכלך או דלקים מזוהמים מבוססי נפט.

ודוגמא לבעייה של יצוא מוגבר מבלי חשיבה על העתיד - הגז ההולנדי: 

"

סיפור תגליות הגז של הולנד יכול ללמד את ישראל כמה לקחים. מכירה מואצת של הגז, ניצול ההכנסות לצרכים שוטפים ועירוב שיקולים גיאו-פוליטיים בעסקאות גז - כל אלה נושאים שהחלטות בהן עלולות להתברר בעתיד כנמהרות מדי. וישנו לקח נוסף: היכולת לחזות את פניו של משק האנרגיה בעוד 20 שנה ויותר היא כמעט אפסית. האפשרות להעריך מה יהיו מקורות האנרגיה ומחירי הדלקים העיקריים ב-2030 - מוגבלת ביותר. כשההולנדים החליטו מה לעשות בכמויות הגז העצומות שגילו, ב-1960, הם התבססו על הערכותיהם של מיטב המומחים, אלא שבדיעבד ההערכות האלה היו מופרכות לחלוטין.

 

 

 

 תנאים כלכלים או בטחוניים שיהפכו את יבוא האנרגיה יקר בהרבה מהמחיר המקומי 

 

בכל אחד משלושת המצבים הללו המשק עלול להפגע קשות – בין אם ע"י מחסור, עליית מחירים, או שימוש בדלקים מזהמים.

אז לכמה זמן צריך לשמור את הגז שיש לנו? כמה באמת יש, וכמה אנו צריכים כל שנה?

 

"

פרופ' ברנדה שפר, מומחית למגמות גלובליות בשוק האנרגיה: 

 

בהרצאה שלה באוניברסיטת חיפה אומרת רופ' שפר את הדברים הבאים בנושא ה(אין) מדיניות אנרגיה וגז בישראל:

 1.  המדינה נוטשת את תפקידה בתחום מדיניות האספקה, ונותנת לחברות ההפקה להחליט כמה אפשר לייצר. בארה”ב כמעט אין יצוא ועתודות ל-110 שנים. בארץ המדינה מתכופפת לרצון חברות ההפקה

 

מדינת ישראל נוטשת את תפקידה בתחום אמינות אספקת האנרגיה ונותנת לשוק להוביל במודל קיצוני.

לדוגמא בארה"ב בקושי נותנים היום הרשאות יצוא ומחזיקים עתודות של גז טבעי למשך של 110 שנים

                                         (פרופ' ברנדה שפר,מומחית לנושאי אנרגיה, ביטחון אנרגיה ואנרגיה ומדיניות חוץ)

לפני כשנתיים החליטה מדינת ישראל להמר על בטחון עתידה האנרגטי בהתירה יצוא בסדר גודל של 40% ממאגריה. זה כאילו דפקו את הימ"חים של הצבא לפני מלחמה.

                                                                   (דר' יוסי לנגוצקי, גיאולוג, אבי תגליות הגז במים עמוקים של ישראל)

"משמעות ההחלטה ליצא היא בעצם ריקון מחצית הימ"ח (מחסני חירום של הצבא) של מדינת ישראל לצורך השבעת תאבונן של חברות הגז לרווחים מהירים ושל גורמי האוצר שגם הם דוחפים כי הם רוצים תמלוגים"

 

ד"ר יוסי לנגוצקי בכנס חירום שארגנה ח"כ שלי יחימוביץ  בכנסת 23.6.2015

 2.  אין לאפשר יצוא של גז עכשיו ולקבוע שאפשר להסתמך על יבוא של גז (נוזלי) בעתיד. יבוא הגז הנוזלי בעתיד יעלה פי 3 ממחיר הגז המקומי שמוזרם בצינור.


 3.  מחקר בנושא האנרגיה נמצא בידי הממשלה וחברות הגז, אין מחקר עצמאי ואמין, כל המספרים מוצאם או מהממשלה או מחברות ההפקה, לכן צריך מכון מחקר עצמאי ואמין שיכול לספק תשובות אוביקטיביות


 4.  כמות החשמל שצריכה להיות מופקת מגז ומדלקים אחרים לא נקבעה (ולכן גם קשה להעריך את צרכי המדינה לגז)

 

 5 . הכסף ממיסוי הגז לא ישנה את חיינו. כשלממשלה של מדינה מפותחת אין סדר עדיפויות נכון, תוספת כספים רק עתיד להיות מופנה למטרות לא נכונות. כשאתה זורק יותר כסף למקום שיש בו משילות גרועה, יביא למשילות עוד יותר גרועה


 6.  סכומי הכסף הפנויים להשקעות הם מוגבלים. כסף שמושקע בגז לא יושקע בענפים אחרים. לכן אם יותר כסף יושקע בתעשית הגז שאינה עתירת תעסוקה, זה יגרע מהשקעות בענפים כמו היי-טק שהם יוצרים מקומות עבודה וערך מוסף גדול. ההשקעות בחברות הגז גורע מהשקעות בדברים אחרים (כגון היי-טק) ותעשיית הגז לא מייצרת מקומות עבודה או מינוף


 7.  השפעת הגז לא נותנת ביטחון מדיני. ישראל תמשיך להיות פגיעה ובארות הגז לא יהיו חסינות. אין הגז יכול לספק פתרונות מדיניים. 


 8.  לא ניתן לבנות תחרות בשוק הגז בכל מקום. בתחום הגז הטבעי יש רק 3 שווקים תחרותיים, ארה”ב, בריטניה, גבול צרפת-גרמניה, אין סיכוי שבמדינה קטנה מבודדת נגיע להקים שוק תחרותי. אני לא מסכים עם קביעתה של דר’ שפר. שלושת השווקים הנ”ל גדולים, לכן ריבוי המפיקים מאפשר תחרות. מכיוון שישראל הינה שוק קטן ומבודד יחסית, חלוקת המאגרים בין 8 מפיקים תוכל להביא לתחרות, או לפחות לאיזון מחירים ברף נמוך בהרבה מזה הקיים. כל אחד מהמפיקים יתחרה באחרים על כמויות הגז שיזרים לחוף, דבר שיוריד את מחירי הגז. 


 9.  הצרכים של מדינת ישראל ומדיניות משק האנרגיה לא מוגדרים וקשורים האחד בשני, וזו שאלה פוליטית שלא הוכרעה. אין לנו הכרעה לגבי מהם הצרכים של ישראל ולכן לא ניתן לקבוע מדיניות רציונלית. 

"

למען ביטחונה של ישראל, עליה לשמור את הגז הטבעי שהיא מצאה במדינה, ולהסב כל מה שהיא יכולה להפעלה בגז

                                                               (ג'ון הופמייסטר, לשעבר נשיא ענקית האנרגיה העולמית "של")

"

"

"

מתווה הגז מסוכן כלכלית סביבתית