מפחידים אותנו ש....
הגז ישאר באדמה
לסיכום:
ממשלת ישראל והפקידות הבכירה עושים שימוש בכל מניפולציה, נתונים שגויים ומידע מטעה כדי להצדיק את חולשתם מול דרישות חברות מונופול הגז.
במציאות
הגז מתמר זורם כבר מ-2013 ומהווה את מקור האנרגייה של חברת חשמל, בז"ן, יצרני חשמל קטנים ועוד כ-10 מפעלים.
ראו את ההכרזה החגיגית ב-31.3.2013 בחדשות ערוץ 2:
החברות השקיעו מיליארדים
במציאות:
החברות השקיעו בחיפושים 300 מיליון דולר (בזמן שהסיכוי למציאת גז היה 30% שזה אחוז גבוה ביותר. הממוצע הוא 9%-10%). השקעה שהוחזרה במלואה.
החברות השקיעו בפיתוח מאגר תמר כ-3 מיליארד דולר.
לפי הערכות החברות עצמן, בהסתמך על החוזים הקיימים וצפי המחירים והכמויות שבהם, במהלך 2016 עלות הפרויקט כולו תכוסה (כולל כל ההוצאות לאחר ההקמה), במהלך כ-3.5 שנים מתחילת ההפקה.
לא רע עבור פרוייקט שאורך חייו יכול לעלות על 30 שנה.
*מבוסס על הדוחות התקופתיים של דלק קידוחים.
צריך לפתח את לוויתן מהר מהר
אם ישראל לא תאשר את המתווה במהרה, הגז האיראני יחליף את הגז הישראלי
אם לא נחתום על המתווה, נובל תעזוב ולא יבואו משקיעים
החברות יתבעו את המדינה במיליארדים על הפרת הסכמים
מחיר הגז בישראל מהנמוכים במדינות ה-OECD
במציאות:
1. "אין מה למהר בתמר יש גז לעוד 10 שנים לפחות"- ששינסקי בראיון לאסתי פרז וללונדון וקירשנבאום 7.6.15
2. "בעקבות לחץ החברות המדינה הסכימה לדחות בשנתיים את פיתוח מאגר לוויתן" (אבי בראלי בדה מארקר 17.6.15)
במציאות:
ששינסקי, היועץ לשטייניץ (17.6.15): "לאיראן יש מאגרי גז גדולים במאות אחוזים משלנו, אבל יקח לפחות עשור לפתח אותם"
עילי רטיג, חוקר מדיניות אנרגיה ודוקטורנט למדעי המדינה - על הגז האיראני
במציאות:
נובל לא הולכת לשום מקום:
לפני הנפילה האחרונה לפי הבורסה והאנליסטים אחזקות נובל בתמר ולוויתן שוות 8 מיליארד דולר וכל זה בזמן ששווי השוק שלה: 15. כלומר: יותר מחצי מנובל זה ישראל.
יותר מכך - מנכ"ל נובל אומר בשיחה עם המשקיעים שלו: "התרומה של תמר לנובל ארנג'י זה כמו גידור טבעי"
במציאות:
נכון מאוד!
באם מדינת ישראל תחתום על המתווה, סעיף היציבות יאפשר לחברות לתבוע את ישראל על כל פיפס ושינוי הכי קטן שהיא תיאלץ לעשות במידה ויהיה צורך במקרה של שינוי בתנאי המציאות.
כיום לחברות אין כל עילה ויכולת לתבוע, הן נכנסו לפרוייקט במדינה עם חוקים מסויימים, ואין להן כל אפשרות לתבוע מדינה על החוקים שלה.
ואת הדברים האלו הסביר בעל פה (בלי להגיש מסמך כתוב)המשנה ליועמ"ש אבי ליכט לשרי הממשלה בישיבת הקבינט על אישור המתווה.
במציאות:
אז זהו, שאת ההשוואה יש לעשות בין מדינות שמפיקות גז טבעי, לא בין מדינות שקונות גז טבעי.
ולכן זו ההשוואה הנכונה, ובה ישראל נמצאת במקום אחד לפני אחרון מבחינת מחיר הגז הגבוה
אי אפשר לשנות כל הזמן את הרגולציה - חייבים יציבות
במציאות:
אז זהו, שאפשר, וגם צריך.
אין יציבות רגולטורית במדינות דמוקרטיות. ארה"ב, אנגליה, הולנד, נורווגיה ואחרות משנות כל כמה שנים את הרגולציה שלהן, בהתאם לשינויים המתחוללים בארצותיהן ובעולם.
אגב, לא שמענו את החברות מתלוננות על הפחתת מס החברות בישראל ל-24%. ובכל מקרה החברות לא יכולות לתבוע מדינה על החקיקה שלה, אבל החברות בהחלט תוכלנה לתבוע את מדינת ישראל ובענק אחרי החתימה על המתווה, בשל סעיף היציבות.
