מדוע אסור שמתווה הגז יאושר-ואיך ניתן לתקן אותו
המתווה הממשלתי יקבור את הגז עמוק באדמה ויחזק את המונופול - כיצד יש לשנותו כך שישמור על הכיס הציבורי ויגן על צביונה הדמוקרטי של ישראל? (אבי בר אלי / דמרקר)
הכשלים במתווה הנוכחי:
הלווייתן יישאר בים
לפני שנתיים אישרה הממשלה לייצא גז, בטענה שרק כך יהיה אפשר לממן את פיתוחו היקר של מאגר לווייתן כבר ב–2017. אשתקד נדחה מועד הפיתוח ל–2018, בטיוטת המתווה הוא נדחה לאוגוסט 2019, ובנוסחו הסופי הוא נדחה למארס 2020 - וידי המדינה יישארו כבולות גם אם הפיתוח יושלם רק ב–2021. לנוכח תגלית הגז שעליה דיווחה בשבוע שעבר Eni האיטלקית מצפון למצרים, עשוי גם מועד זה להיהפך ללא רלוונטי.
הסיבה לדחיות נעוצה בהיעדר מקלות וגזרים. מצד אחד, המתווה לא כולל כל סנקציה שתניע את דלק ונובל אנרג'י לפתח את המאגר כשהדבר נוגד את האינטרס העסקי שלהן - שהוא לתעדף קודם את מכירת הגז מתמר ולחמוק מתחרות. מצד שני, המתווה לא פותר את הביקושים החסרים לגז מלווייתן, שיצטמצמו בשל תגלית הגז במצרים. לא פחות מ–75% מהביקושים לגז במשק כבר כבולים בחוזים ארוכי טווח לתמר.
נמשיך להיות תלויים בצינור בודד
לאחר ש"ויתרה" על פיתוחו של לווייתן, תולה הממשלה את יהבה בהזרמת גז נוסף מתמר. לפי המתווה, המדינה תממן ב–300 מיליון דולר לפחות הנחת צינור נוסף מהמאגר - אף שזה מיועד בכלל ליצוא הגז למצרים - ולו כדי שתתאפשר בעתיד אספקת גז נוסף לצורכי המשק.
אלא שבה בעת ויתרה הממשלה על הדרישה מתמר לחבר את הצינור המתוכנן לחוף בעבור אותו גז נוסף - וזה יידרש לזרום בצינור הבודד שקיים כיום.
אם לא די בכך, הנחת הצינור הנוסף מותנית בחתימה על חוזה יצוא גז למצרים - ואינה תחומה כלל בזמן.
המונופול רק מתעצם
הממשלה נסוגה מכוונתה לפרק את המונופול באמצעות פיצול אחזקות דלק ונובל בלווייתן, וחיובן לבחור באחד משני המאגרים. לפי המתווה, דלק אמנם תחויב למכור את אחזקותיה בתמר (31.25%), אך רק בעוד שש שנים - עד אז יימכר כבר מלוא הגז מהמאגר, ולווייתן ייהפך למונופול בפועל.
בשלב זה תידרש הממשלה להתמודד שוב עם דלק ונובל, אך ללא מנופי לחץ - מאחר שהתירה יצוא גז מוקדם - ומול חברות נזילות שכבר חלבו את המשק באמצעות תמחור גז מונופוליסטי. כל זאת בשעה שהמדינה מתחייבת לסעיף יציבות, שבמסגרתו לא תקדם מהלכים שיפגעו במעמדן של חברות הגז במשך 15 שנה.
הגז ישאר יקר
הממשלה ויתרה על הטלת פיקוח מחירים בשוק הגז - ותחת זאת קבעה תקרה זמנית בלבד למחיר הגז, הנגזרת ממחיר הגז המינימלי כיום בשוק.
מחיר זה נמצא בשפל, וב–15 השנים הבאות הוא צפוי רק לעלות. זאת, בין השאר, משום שהוא כבול בחלקו למנגנון ההצמדה השערורייתי של חברת החשמל, שמבטיח את האמרת מחיר הגז מדי שנה באמצעות הצמדה למדד האמריקאי בתוספת 1%.
לצד הבריחה מעיסוק בתמחור המונופוליסטי, נמנע המתווה מלשנות את תנאי האספקה שהכתיב מונופול תמר בחוזים, כמו חובת תשלום בעבור גז לא מסופק - וכן נמנע מלשחרר כמויות גז חוזיות לתחרות, כדי שיאפשרו ביקושים למאגרים המתחרים (לווייתן וכריש־תנין).
"הישגי" העבר מול החברות יימחקו
באמצעות המתווה, יצליחו חברות הגז לבטל את הסעיפים שכפתה עליהם המדינה בחמש השנים האחרונות בעקבות ועדות ששינסקי וצמח.
כך, הן יוכלו לייצא גז במחיר נמוך מזה שבו הוא נמכר ללקוחות ישראלים - מבלי לשלם מס מלא. זאת בניגוד להוראות חוק ששינסקי. ההוראה האוסרת על המדינה להשתתף במימון פרויקטי יצוא תופר גם היא.
כמו כן, המתווה מרוקן מתוכן 12 מ–20 המגבלות שנכללו בהחלטת היצוא שקיבלה הממשלה רק ב–2013, ובראשן האיסור המוחלט שהוטל על יצוא גז מתמר לפני שיחובר לחוף מאגר גז נוסף.
"
"
מה חייבים לעשות:
לאסור יצוא מוקדם
לפי הצהרת הממשלה, מאגר תמר הוא בבחינת נכס אסטרטגי. יצוא רבע מתכולתו למצרים עוד לפני חיבור מאגר נוסף לחוף משמעו פגיעה בביטחון המדינה. זאת, לצד איבוד מנוף הלחץ המשמעותי היחיד שבידי המדינה מול מונופול הגז.
על הממשלה לדבוק בהחלטה מלפני שנתיים ולא להתיר יצוא מוקדם לפני חיבור לווייתן לחוף. זאת לצד שמירה על מנגנון המיסוי שנועד למנוע "הברחת" גז זול לשוקי חוץ על חשבון מכירה יקרה לשוק המקומי, וכן הקפדה על מנגנון חישוב עתודות הגז המשוריינות לטובת המשק.
צינור נוסף מתמר - באופן מיידי
אסור שהביטחון האנרגטי של המשק הישראלי יותנה בגחמות של מונופול פרטי. כל עוד פיתוח לווייתן אינו מובטח, על הממשלה לדבוק בדרישה שהציבה לבעלי תמר ב–2013 להניח צינור נוסף לחוף - קודם להענקת היתר יצוא גז כלשהו. על צינור זה לנחות באזור השרון או צפון הארץ, ולספק את היתירות האסטרטגית הנדרשת.
אם פרויקט זה ייתקל בקשיים משפטיים או פיננסיים, על המדינה להיכנס בנעלי המונופול, לסייע במימון הצינור - ולהתחשבן עמו בשלב מאוחר יותר.
לפרק את המונופול
כל עוד מונופול דלק ונובל אנרג'י יחזיק בבעלות צולבת על שני המאגרים הגדולים במשק - תמר ולווייתן - שוק הגז יתפתח תמיד לפי רצונו, ובתוך כך יאפיל על סמכויות הממשלה.
משהוכח כי לווייתן לא יפותח בשנים הקרובות, הטיעון שלפיו הממשלה נאלצה להתפשר מול חברות הגז מחשש לעיכוב בהזרמת הגז מהמאגר איבד מתוקפו. לכן, על הממשלה לחזור ולבחור באחת הדרכים שכבר בחנה לשינוי הרכב הבעלות על המאגר: חיוב נובל ודלק למכור את אחזקתן במאגר, פיצול המאגר בין שתי חזקותיו (לווייתן דרום או צפון), פיצול שיווק הגז (מכר בנפרד), מגבלות על שיווק גז מקומי בידי דלק ונובל וכיוצא באלה.
כל זאת, תוך חיוב בעלי המאגר החדשים באבני דרך מהירות לפיתוחו - לרבות החלטת השקעה ראשונה (FID) בתוך חודשים - וקביעת סנקציות ברורות שיבטיחו זאת.
אם יוחלט על פירוק המונופול באמצעות חיובו למכור את אחזקותיו במאגרי תמר וכריש־תנין - הדבר יהיה חייב להתבצע בלוח זמנים מזורז הרבה יותר משנקבע. כלומר, יציאה מתמר בתוך שנתיים לכל היותר ומכירת כריש־תנין בתוך חצי שנה.
בכל תרחיש, לא תסונדל אכיפת דיני הגבלים במסגרת הבטחה ממשלתית לחסינות רגולטורית.
לפקח על מחיר הגז
אסור שהעברת הבעלויות על נתחי מאגרי הגז תתבצע על בסיס תמחור הגז המונופוליסטי הקיים - אחרת זה יונצח. כדי למנוע גרירת רגליים מצדו של המונופול, יש לקבוע פיקוח מחירים אגרסיבי על מחיר הגז - שיוסר עם השלמת העסקות ושינוי מפת הבעלויות.
שינוי מחיר הגז יחול גם על החוזים החתומים של מונופול תמר - שבניגוד להצהרות הממשלה, כוללים כבר התייחסות לתרחיש של פיקוח. זאת תוך דגש על חוזה חברת החשמל, שאושר ב–2012 תחת איום בעלי תמר שלא לפתח את המאגר ותוך גלגול היטל ששינסקי על הציבור.
להעביר את המשק לשימוש בגז
לנוכח התניית המימון לפיתוחם של מאגרים עתידיים בחוזי עוגן מקומיים, על הממשלה לדאוג ליצירת ביקושים חדשים לגז, ולהפנות ביקושים קיימים להליך תחרותי.
מדובר בהסטת ייצור חשמל בפחם לגז וכן האצת חיבורי תשתית הולכת הגז היבשתית לתעשייה. זאת לצד פתיחת כמויות הגז המשוריינות בחוזים ארוכי טווח למונופול תמר לטובת התמחרות מחודשת מול בעלי לווייתן וכריש־תנין החדשים.
