"מדינות מפותחות לא מייצאות את חומרי הגלם שלהן" אומר פרופ' אהוד קינן, נשיא החברה הישראלית לכימיה, "מי מייצא חומרי גלם? מדינות מפגרות"

והוא ממשיך ומסביר מה אפשר היה לעשות בתגלית הגז האדירה שלנו: "את הגז עולה להפיק נניח 100$ לטונה. מוכרים אותו ב-200$ לטונה. הרווחנו 100$ לטון.

עכשיו, ניקח את הטונה הזו של הגז ונהפוךאותו למתנול, עכשיו נמכור את המתנול הזה ב450$-600$ לטון וככה הגדלנו את הערך שלו פי 5 ולפעמים פי 10, ואלו רק מוצרים פרימיטיווים ראשונים. כי מאמוניה אפשר לעשות מלמין ופורמייקה ופולימרים ואת כל הפלסטיקים שבעולם ולמכור אותם במחירים שהם פי 100 אפילו.

שלא לדבר על חומרים מונעי בעירה ועל תרופות ועל כל החומרים שאנחנו מייצרים בתעשייה הכימית אפשר לעשות מגז טבעי.

 

וזה לא רק שאנחנו יכולים לייצר את החומרים האלו, בדרך להגדלת הערך יהיו כאן יותר מהנדסים ויותר מדענים ויהיו כאן יותר מקומות עבודה, ויהיו כאן מאות אלפי מקומות עבודה מתוחכמים, לא רק כמה עשרות עובדי קבלן.

משכורות מאוד רציניות.

אבל כל זה אין כאן!"

 

"ההשפעה המז'ורית על הכלכלה הישראלית היתה כבר. לא צריך לחכות לאיזו מדרגה נוספת של שיפור אדיר" הורס לנו שוקי שטרן, נציב רשות הגז הקודם את הפנטזיה - "השיפור האדיר היה עד היום"

 

ואז הוא מסביר לנו מה פירוש מאות המיליארדים שמבטיחים לנו שיכנסו לקופת המדינה: "מה שיהיה לקופת המדינה יהיה ממיסוי, לא ישירות ממשק האנרגיה והם לא יהיו עשרות מיליארדים אלא מיליארדים בודדים"

 

(מתוך הפרק "בטחון אנרגטי או בטחון הטייקונים". כתבתה של מיכל קפרא בסדרה "בכיה לדורות", מבט שני ערוץ 1)